החלטה בתיק בש"א 154488/08

1.         תיק זה קבוע לשמיעת הוכחות ליום 28/2/07.

2.         ביום 13/2/08 הגישה המבקשת - הנתבעת "בקשה לדחייה חלקית של כתב התביעה לאחר שהתובעים לא עמדו בנטל הראיה הקבוע בחוק".

המבקשת טענה, כי הבקשה היא מכוח תקנה 191 לתקסד"א וביקשה להורות על דחייה חלקית של כתב התביעה - סעיפים 7 ג' - ד', 19 ו-20 לכתב התביעה.

3.         בהתחשב במועד שבו הוגשה הבקשה - מועד סמוך ביותר לישיבת ההוכחות, ביקשתי לקבל את תגובת המשיבים לבקשה בתוך 7 ימים.

המשיבים ציינו, כי הם הגישו ביום 8/1/08 בש"א 151191/08, בקשה למתן פסק דין חלקי נגד המשיבה והבקשה דנן היא רק בקשה שנועדה להוות משקל נגד לבקשתם.

4.         המשיבים ציינו, כי אין להיעתר לבקשה של המבקשת שכן בהליך אזרחי אין מקום להעלות טענה של "אין להשיב לאשמה", לאחר סיום פרשת התביעה, וניתוח הראיות על פי סדרי הדין, הוא רק בשלב הסיכומים.

5.         במקרה דנן, בעל דין רשאי להוכיח את גרסתו הן באמצעות ראיותיו הוא והן באמצעות ראיות וחקירות נגדיות של עדי הצד שכנגד.

במקרה דנן, טרם נחקרו עדי ההגנה ובוודאי שבית המשפט לא יכול להיעתר לבקשה בשלב זה.

6.         המשיבים גם טענו טענות לגופו של עניין, באשר לטיעוני המבקשת. (סעיף 5 לתגובה).

7.         לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה ולפיה דין הבקשה להידחות וזאת מהנימוקים כדלקמן:

א)         הבקשה במהותה   היא בקשה המקבילה לטענת "No Case to Answer  " - אין להשיב לאשמה.

טענה מסוג זה, היא טענה אשר נדונה במסגרת הליכים פליליים.

כאשר התביעה מסיימת להביא את ראיותיה, וב"כ התביעה מכריז "אלו עדי", אזי זכאי הנאשם לטעון, כי הוא לא חייב כלל להשיב לאשמה וראוי לזכותו לאלתר, כיוון שאין בראיות התביעה אפילו הוכחה לכאורה לאשמה המיוחסת לו בכתב האישום.

ראה לעניין  זה: סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי, [נוסח משולב], תשמ"ב - 1982, וכן י. קדמי, על סדר הדין בפלילי, חלק שני, תשס"ג - 2003, עמודים 1048 ואילך ובפסקי הדין הרבים המאוזכרים שם.

אלא, שטענה מסוג זה, לא עומדת לנתבע כאשר מדובר במישור האזרחי.

משסיים תובע את הבאת ראיותיו, עובר הכדור לנתבע ובפניו עומדות שתי אפשרויות:

האחת - לא להביא ראיות כלל מטעמו ולטעון בסיכומיו, כי התובע לא הרים את נטל השכנוע ואין בראיות שהביא מטעמו כדי להוכיח את התביעה במידה של הטיית מאזן ההסתברות לזכותו של התובע.

השניה - להביא ראיות מטעמו, במגמה להבטיח כרסום של ראיות התובע עד כדי השמטת הבסיס מתחת לכוחן הראיתי.

ראה לעניין זה: י. קדמי, על הראיות , חלק שלישי, תשס"ד - 2003, בעמוד 1544 וכן, ד"נ 4/69  יצחק נוימן ואח'  נ' פולה פסיה כהן ואח' פ"ד כ"ד (2) 229 ומעמוד 290 ואילך, ע"א 4682/92 עזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ ואח' נ"ד (5) 252, 273.